אנחנו רק צריכים כמה התאמות קטנות"
זה מה שהיא אמרה לי בפגישה הראשונה שלנו. הם קנו בית חדש, היא סיפרה, "בגדול הוא אחלה, רק צריך קצת להתאים אותו לסגנון שלנו". כשנפגשנו בבית החדש, התמונה הייתה ברורה – הבית היה שונה מכל מה שהכרתי. חלל ציבורי גבוה ומשופע, חלונות שנתנו לו מראה של שהזכיר לי מנזר, חלל מרכזי בשני מפלסים ומטבח בצד שני של המדרגות עם פינת משפחה . ובגדול אפשר להגיד שהמילה "התאמות" היא קצת אנדרסטייטמנט.
אז ישבנו, דיברנו, והתחלנו להבין שהפער בין מה שהם חשבו שיהיה להם לבין מה שבאמת יש להם – די עצום.
מה שידעתי ישר להגיד זה שהפוטנציאל מטורף וזה הולך להיות גדול ממה שהם חשבו.
פאסט פורוורד לכמה חודשים אחרי פירקנו את רוב הבית חוץ מחלק המקירות החיצוניים הקמין בסלון והחלטנו להשאיר את המטבח במיקומו המקורי.
השינוים ברמה התכנונית והעיצובית בבית שידרגו לגמרי את החוויה היומיומית בבית
האלומיניום הגס הוחלף בפרופילי ברזל דקיקים, הכניסה הפכה מקיר עם ארונות ודלת לשירותים לקיר יפיפה ואחיד החמם את האווירה בחלל המרכזי ולסיום נבחרו פרטי ריהוט, תאורה ואומנות שישלימו את התמונה החדשה של הבית הזה
.הסגנון מודרני ונקי מצד אחד אבל עם נגיעות כפריות באיזור הקמין, בדגש על חומרים טבעיים – עץ, אבן, ברזל ובטון שעטופים בגינה מהממת.
הבית קיבל צורה חדשה – הפכנו את המקום לחלל שבו יש זרימה, אור נכנס מכל הכיוונים
אני זוכרת שהגענו לצילומים והם סיפרו שהיו בחול ורק חיכו לחזור לבית
לא לדירה. לא לחלל. אלא לבית שלהם, בית שמספר את הסיפור שלהם, שמשקף את הצרכים שלהם, שהופך את כל היום שלהם לקל ונעים יותר. הם כבר לא צריכים לחפש פתרונות זמניים או "לסדר דברים", הכל כבר פועל יחד בהרמוניה.
ואין תחושה יותר מספקת מלהיכנס לבית כזה אחרי השיפוץ ולדעת שפתרתי להם את מה שהכי הפריע להם – את הכאב של לגור במקום שאתה לא מרגיש בו בבית, ולהפוך אותו למקום שאתה לא רוצה לעזוב